Brazil, Bolivia · 19 Days · 19 Moments · April 2017

Yair's adventure in Brazil


5 May 2017

אחרי האמזונס הגעתי בטיסה לסלבדור. הייתי אחרי טיסת לילה אז הייתי עייף וחיכתה לי נסיעה ארוכה למורו. זה היה הסעה לנמל משם שייט של שעה (שייט מזעזע שעושה בחילות) ואז עוד אוטובוס ואז ספידבואוט. בסוף בשלום הגעתי למורו. הזוי שהכל בעברית. שלטים, האנשים. מדברים יותר עברית מאשר אנגלית. אבל המקום יפה, מים נעימים.
ביום האחרון הלכנו בבוקר לבקר ילידים באמזונס אבל הכל הרגיש מצועצע ומהיר מידי. כנראה בגלל חוסר הזמן בגלל העיכוב בתכנית. גם יצאנו להליכה בג'ונגל וקיבלנו הסבר על הצמחים באיזור. חזרנו לארוחת צהריים ולאחריה ניסינו את מזלנו כי נשאר זמן וחיפשנו עצלנים ללא הצלחה. בדרך עברנו בחלק סבוך של היער שהיה מלא מלא בחרקים מגעילים ועכבישים שעל וגם על הסירה ובצמחים דוקרניים. גם ראינו איגואנות קופצות למים מהפחד כשאנחנו מתקרבים אליהן. באותו יום חזרנו למנאוס ובלילה כבר תפסתי טיסה לסלבדור.

4 May 2017

לאחר שחזרנו ללודג' היה לנו זמן מת שבו סידרו את העניינים להביאו לנו מדריך חלופי. רק בשלוש אחר הצהריים יצאנו לדוג פירנות. מסתבר שהן נמצאו גם במים בלודג' שלנו (וגם ראינו נחש ענק שוחה) אבל ביום ועם רעש מנועי הסירות כנראה שהם לא מתקרבים. הצלחתי לתפוס פירנה אחת ובחזור ראינו קצת דולפינים מרחוק. בערב אכלנו את הפירנות. אין הרבה בשר אבל נחמד לחוויה מגניבה. מאוחר בלילה יצאנו לתפוס תנינים. הרעש של האמזונס בלילה מטורף. מלא צרצרים קופים לחיות משמיעים רעשים וחוץ מהם שקט. תפסנו תנין ולהסבר ותמונות בלודג'. באותו זמן גם מצאו את שיטאו והוא חזר אלינו. לצערי בגלל כל הבלגאן לא יצא לי לראות עצלנים ובאמת לראות דולפינים. בכללי מגוון החיות פחות ממה שציפיתי. בערב שתינו ושיחקנו כולם ביחד.

3 May 2017

יצאנו בסירה בלילה לשייט לילי. היה ירח והיה אווירה מדהימה פשוט יפיפה בלילה רק שאי אפשר לצלם בגלל החושך. הם היו שיכורים מספיק לקפוץ למים בלילה ספק מסוכן ספק לא. שיטאו הבטיח לנו שזה בטוח. אני לא נכנסתי והתעסקתי יותר בלייצב את הספינה מהקפיצות שלהם ולספוג את החוויה. הבעיה התחילה כשחזרנו. אני הלכתי לישון בקושי מהגועל מהעכבישים בכל פינה. בבוקר קמנו יקיצה טבעית ללא מדריך. מסתבר בדיעבד שהוא הלך בלילה הבייתה איבד את הדרך כי היה שיכור והסירה שלו לא יכלה להתקדם יותר בצמחיה. הוא נסה ללכת אלינו ושחה במים עם נחשים אבל בסוף החליט לישון לצד עץ. רעיון מטורף כשיודעים מה מתהלך על האדמה בלילה. שיטאו באופן כללי מדריך ממש טוב וכיפי, יודע אנגלית בעל ידע רב ונסיון. הוא עצמו נולד לשבט מקומי. אבל הטעות שעשה עלתה לנו בשיבוש התכניות והזמן שלנו ויעל לעלות בחיים שלנו. ניסינו להדליק אש ולקרוא לעזרה עד שספינה שמעה אותנו ולקחה אותנו חזרה ללודג'.
למחרת כבר יצאנו לאמזונס, היה יום יפה. השארנו את התיקים הגדולים בסוכנות והסיעו אותנו לנמל שם לקחנו סירה שחצתה את הנהר באמזונס. למעשה מדובר על מפגש של שתי נהרות שלא מתחברים רק מאוחר יותר בגלל הפרשי מהירויות, טמפרטורה והרכב. הלבן מגיע מונצואלה וקולומביה והשחור מפרו. בגלל שהוא חומצי יותר יש בו פחות יתושים (באמזונס הפרואני אין יתושים מאותה סיבה). לאחר מכן המשכנו רכב וסירה ללודג' שלנו בלב באמזונס בשמורת אגם ג'ומה. לא ברור מה אגם בו כי הכל נראה כמו נהר. הנוף שם מדהים, מים זורמים אבל שקטים, אין שום רוח שתזיז אותם ונוצר השתקפות מדהימה על המים. הלודג' היה יותר ממה שציפיתי, מיטות נוחות עם חשמל אוכל טעים לאפשרות לשחות בנהר. שימו באותו יום לג'ונגל להקים מחנה ולהעביר בו לילה. זו הייתה חוויה משוגעת, מלא חרקים ועכבישים ענקיים התאספו בכל מקום זה הרגיש כמו סרט אימה. בלילה חלמתי אפילו שעולים עלי חרקים. חלק הלכו לישון וחלק נשארו לשתות קשאסה. אני כמעט לא שתיתי אבל המדריך שלנו שיטאו, המדריך פביו ושתי הברזילאיות שתו.

2 May 2017

את היום הזה סתם העברנו במנוחה בעיר.

1 May 2017

בגלל הטיסה הגענו למנאוס לפנות בוקר. האמת שהופתעתי לטובה מהעיר. ציורו לי אותה כעזה וזמאד לא נעים שם אבל לא הרגשתי ככה. אמנם רואים שהעיר אפורה וקצת נכשלת אבל לא כמו שציפיתי. בנוסף יש בעיר בניין אופרה ממש יפה עם כיפה מוזהבת. בכל אופן את היום הראשון העברנו במנוחה.

30 April 2017

בבוקר קמנו וב14:00 יצאנו בספיד בואוט בנהר בדרך לבהרינייס. העיר הגדולה הקרובה לפארק. השייט היה מדהים וממש הזכיר את האמזונס. נהר רחב ומפותל בין יערות צפופים וירוקים ובהתחלה עדין היו מפוזרות להן דיונות בצדדים. הבעיה הייתה שהתחיל לרדת גשם חזק ממש. הגענו סחוטים, אכלנו ולקחנו מונית לסאו לואיז משם לקחנו טיסה למנאוס באמזונס. החלטה ספונטנית להצטרף אליהם לאמזונס גם היה לי איתם כיף.

29 April 2017

היום האחרון בג'רי. בבוקר לקחנו רכב שהיה אמור לקחת אותנו לקבורה בכניסה לפארק לנסואיס. נסיעה של ארבע חמש שעות. קבורה הייתה אמורה להיות עיר מפותחת. בפועל הנסיעה לקחה 8 שעות והביאה אותנו רק עד לפאולינו נוויס שם העברנו לילה. למחרת בבוקר נסענו לקבורה שהתגלתה כחור עם בתים מקש ממש נראה כמו כפר באפריקה רק בנוי על דיונות. לקחנו מעבורת לאצ'ינז השוכנת בפארק עצמו. האצ'ינז שתוארה כחור התגלתה כפחות חור מקבורה. באותו יום יצאנו לסיור בדיונות. היה ממש כיף ומרשים. מלא דיונות גדולות ובינהן אגמים שאפשר להתגלגל אליהם. המים נעימים והדיונות חמות מה שיוצר שילוב כיפי. בחלק מהלגונות אפילו יש דגים וצמחים.

28 April 2017

היום הזה הפך לסיוט. עברתי להוסטל של הבנים והם הלכו לטרקטורונים. אני אמרתי לעצמי איזה יהיה יום מנוחה בים. בפועל העברתי בבוקר את הדברים להוסטל החדש הוסטל Jeri central. כשהעברתי את הכל גיליתי שאני לא מוצא את הטלפון. יום שלם שהיה אמור להיות למנוחה הקדשתי לחיפוש הטלפון. וטוב שעשיתי ככה כי בסוף מצאתי אותו. דרך קרלוס בעל ההוסטל הקודם דיברתי עם אבא וכתבנו גם פוסט בפייסבוק של ג'רי. במקביל אימסעיל בעל פוסדה אחרת מצא את הטלפון ובמקום לקחת אותו כתב פוסט אותו ראה קרלוס וקישר בינינו דרך אבא שלי כי היה לו שמור המספר. אני מהצד שלי כבר כמעט התייאשתי. ברגע נחישות אחרון החלטתי לקרוא תהילים ולצאת לחפש את הטלפון בלילה עם פנס. כשהעברתי על הכל וחשבתי שכבר לא אמצא את הטלפון אבא וליאור התקשרו לקשר ביני לבין איסמעיל וקיבלתי שוב את הטלפון.

27 April 2017

למחרת הטרקטורונים היה היום ששרית וליאת המשיכו לפיפה. אני נשארתי בג'רי ליום מנוחה ולמציאת אנשים להמשיך איתם לפארק הלאומי לנוסאיס מרניינסיס. פגשתי את אייל עידו ורוי עברתי להוסטל איתם והחלטנו להמשיך ביחד ללנסויס. אותו ערב היה ממש כיף איתם. הייתי בטוח שהם גדולים ממנה בלפחות שנה מהמראה שלהם אבל מסתבר שהם גם 95 ואפילו קטנים ממני. בכל אופן הם בראש שלי והייתה לי תחושה טובה להמשך. בכללי פגשתי אותם בהתחלה באל צ'לטן כשהם חזרו מארק מעבר הרוחות וסיםרו לי על כמה הוא משוגע. מצחיק, מי חשב שאטייל איתם חודשיים אחר כך. ג'רי הייתה מדהימה. רגוע, ים טוב וכיפי, קצת עכור אבל חם ועמוק בול במידה. בחוץ ממש חם ויש דיונות יפות ושקיעה יפה. בכללי כל ברזיל זה חודש של תענוגות. לישון ולאכול. המבורגר טעים, צ'ורוס יותר טעים מבארגנטינה, אסאי מדהים עם כל התוספות. בערב יצאתי עם הבנים עידו אייל ורוי ושכחתי לקחת מפתח. חזרתי להוסטל נעול והייתי צריך לדפוק עד שמשהו התעורר ופתח לי.

26 April 2017

הלכנו לעשות טרקטורונים. בגלל שכולם קמו מאוחר וןקח להם מלא זמן להתארגן לא היה לנו הרבה זמן ולא עשינו הכל אבל עדין היה כיף. יצא לי לנהוג הרבה הטרקטורונים והיה ממש כיף. מי שהייתה מאחורי גם נהנתה כי נהגתי טוב ונהגנו מהר. ראיתי נופים מדהימים. דיונות לבנות יפיפיות ולגונות כחולות. היינו גם בלגונה פראיסו שהיו בה ערסלים על המים היה ממש כיף. פגשתי שם שוב את יעל ודין בפעם האחרונה לפני שהם טסו לקולומביה. אחרי הטרקטורונים הלכנו לאכול אסאי ממש טעים עם מלא תוספות במשקל. בערב אכלנו המבורגר טעים. העברנו את הזמן עד 2 בלילה אז נפתחת מאפיה בעיר בשביל לאכול לחם עם שוקולד. שהיה פחות ממה שציפיתי כמו לחמניה עם שוקולד של קייטנות אבל היה טעים בכל זאת. השעות פה מוזרות ממש. הכל נפתח מאוחר ונסגר מוקדם.

23 April 2017

לקחתי בבוקר את הטיסה לפורטלזה שלקחה 3 שעות. כשהייתי גיליתי שאין ווייפיי בשדה תעופה (דורש הרשמה וגם אז הוא מוגבל לזמן) ושיש לי שעה לשרוף עד לאוטובוס לג'רי. מה שעוד גיליתי שלוקח לו כמעט 8 שעות להגיע. הדרך מאד מזכיר את הדרך לקאבו פולוניו. נוסעים לעיירה מקשרת משם ג'יפ לוקח אותך דרך הדיונות לעיר. אז גיליתי שבמקום להגיע בצהריים לג'רי אני אגיע רק בעשר בלילה. מזל שביקשתי מליאת שתשמור לי מקום בהוסטל.

22 April 2017

דר אחיקם ואופרי תפסו טיסה למורו ואני נשארתי לבד להחליט לאן להמשיך. היום היה גשום והעברתי אותו בטיול בחוף קופקבנה. אחרי התלבטות החלטתי לסגור טיסה לפורטלזה ולהדביק את ליאת ושרית בג'רי

21 April 2017

חזרנו חזרה לריו. דניאל רון וחן תפסו טיסה למורו ואני נשארתי עם אופרי אחיקם ודר. יצאנו בערב למסיבה עם סער דנה וחבורת צ'יליאנים ושם הצטרפו אלינו עוד ישראלים. בגלל שהאלכוהול יקר במסיבות בברזיל ולמקומיים אין כסף התפתח נוהג של דוכנים ברחוב שם הם מוכרים אלכוהול ואוכל זול לתדלק לפני המסיבה. בכל הרחוב הייתה גם מוזיקת סמבה והרבה אנשים שרקדו לפי הקצב. בקרבת המועדון חלק נשארו מחוץ למועדון לרקוד ברחוב עם המוזיקה מפנים. אנחנו נכנסנו ועלינו לקומה העליונה.

20 April 2017

היום הלכנו לחוף המפורסם ביותר באי לופס מנדס שנחשב לשני הכי יפה בברזיל. החוף באמת מרשים. לקחנו סירה אליו שהייתה נוראית וארוכה וזזה עם כל גל. בחוף עצמו היה לנו שמש והמים נעימים למרות שהיו גלים גבוהים.

18 April 2017

יום למחרת המשכנו לאיליה גרנדה. האי מדהים. הכל טרופי והיה לנו מזג אוויר טוב. היום הראשון היה קצת מעונן. פגשנו שם את סער ודנה וסגרנו כולנו שייט פרטי היאכטה בין הלגונות. עשנו שנורקלים ושחיתי בין דגים ומעל אצות ככה שגם כאן התגברתי על הפחדים שלי. ברגע שזרקנו למים לחם מלא מלא דגים התאספו.

17 April 2017

ליאת שרית ואני קבענו שנראה מה יהיה איתנו ואם נוכל לצמצם אחד לשני להפגש. ליאת כל הזמן הכריחה אותי לאכול מופלטה עם דבש (ואני שונא דבש) אז קראתי לה גברת דבש. שרית לעומת זאת חלקה את החיבה שלי לנוטלה הפחות מסורתית ולכן קראתי לה שרית נוטלה.
הגעתי לריו בערב, כדי לחסוך לקחתי אוטובוס שלקח לי לפחות עוד שעה והוריד אותי בחוף קופקבנה מרחק 4 בלוקים מההוסטל. ירד גשם אבל הקטע המוזר היה שהרגישו קצת חום ואביכות באוויר על אף שנספגתי כולי במים. הגעתי אל ההוסטל מותש וספוג. ראיתי קבוצה של ישראלים בלובי אז ישבתי איתם וגיליתי שהם כבר היו בריו ועוזבים והתבאסתי שאני צריך לחפש שותפים חדשים לריו. אחרי שיחה קצרה הבנתי שהם ממשיכים לאיליה גרנדה, אי יפיפה וטרופי מרחק שעתיים דרומית לריו. בספונטניות החלטתי להצטרף אליהם ולחזור לעשות אחר כך את ריו. אותו יום היה המימונה, חגגנו ביחד והכנו מופלטות. זו חווית המימונה הראשונה שלי. אך המימונה הוזמנו להוסטל עוד שתי בנות שהכירו אחד מהם - ליאת ושרית. אמנם הייתי רק כמה שעות איתן אבל היה ממש מצחיק וחשבנו כמה כיף היה כול להיות לטייל ביחד. מסתבר שהיינו במקביל כל הטיול, ישנים בהוסטלים צמודים, מטיילים עם אותם אנשים בתקופות שונות, שנינו עשינו פסח באורוגוואי במקומות שונים וראינו אחד את השני בשדה תעופה. צחוק הגורל שגם עכשיו מנע מאיתנו להטייל ביחד כי הן המשיכו לג'רי שם חברה חיכתה לליאת ואני המשכתי לאיליה גרנדה.